החלטה בתיק ע"ש 001011/01

1.   ההליכים המקדמיים שבין הצדדים:

הערעור שבפני הוגש על החלטת ועדת הערר לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א- 1961 (להלן: "החוק").

ביום 28.7.97 רכשה המערערת ממינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") מגרש בשטח של 1,471 מ"ר בגוש 6393 חלקה 212 ברחוב ברקת 12, אזור התעשייה מטלון בפתח תקווה (להלן: "הנכס").

רכישה זו נעשתה במסגרת מכרז אשר פורסם ע"י המינהל, והצעת המערערת לרכישתו בסך של כ- 2.6 מליון ש"ח (ללא מע"מ) היתה ההצעה הגבוהה ביותר.

המשיב שלח למערערת שומות מס רכוש לשנים 98-99, המתבססות על שווי מקרקעין הגבוה מסכום רכישת הנכס במסגרת המכרז.

המערערת הגישה השגה על שומות אלה, אולם השגתה נדחתה.

המערערת הגישה ערר לועדת הערר עפ"י החוק ביום 16.1.00.

בערר נאמר כי המשיב שגה באופן עקרוני בקביעת שווי הנכס לצורך תשלום מס רכוש.

המחיר ששולם עבור הנכס נקבע בתום לב ובהתאם למחיר השוק באותה עת.

הצעת המערערת היתה ההצעה הגבוהה ביותר והמחיר שהוצע תואם את מחיר השוק של הנכס.

המשיב הביא בתשובתו להשגה כדוגמא שתי עסקאות אשר נעשו בשנת 96'. מאותה שנה קיים שפל בענף הנדל"ן וקיימת ירידת מחירים רצינית בקרקע למשרדים ולתעשייה בפרט.

המערערת טענה במסגרת נימוקי הערר בפני הועדה, כי המחיר ששולם עבור הנכס תואם כאמור את מחיר השוק. לכן, לא היה כל מקום לערוך שומה שהיא מוגזמת לגופה.

במסגרת תשובת המשיב לערר צוין כי שווי הקרקע עפ"י הודעת השומה היה 3,383,300 ש"ח. זאת, בניגוד לשווי הנכס לפי טענת המערערת - 2.6 מליון ש"ח ללא מע"מ, סכום המהווה לטענת המשיב 91% משווי הנכס.

המשיב טען כי עפ"י הערכת המינהל ערך הקרקע כולל מע"מ הוא כ- 3.4 מליון ש"ח.

הערכת מס רכוש מתייחסת לכל שווי הנכס ולא ל- 91% ממנו.

המשיב התייחס לעסקאות השוואה שהוצגו על ידוה בהשגה וטען כי שומת המנהל היא סבירה.

ועדת הערר קבעה בהחלטתה כלהלן:

" הועדה מחליטה כי במקרה זה כמו ברוב המקרים המקובלים בעסקאות מקרקעין יש לראות את שווי הקרקע לפי השווי בשוק של הקרקע ולא לפי זכויות שיש לבעל בקרקע. ראה פסק דין הנחלה השביעית, לאסמלט, ע"א 213/76.

לפיכך דוחים את הערר, איננו קובעים הוצאות".